גאוליות, חירות, אתיקה.

יגאל קרסקאס קראתי בשבת מאמר של עידו פכטר שאומר שהוא בעד לסכן חיי חיילים לשם החזרת גופות של חללים. ההכרות שלי עם המאמרים שלו גרמה לי לתפוס אותו בתור אדם רציונלי, ששם את השכל מעל הרגש, ולכן הטענות שלו אכזבו אותי. הוא הביא 3 סיבות למה הוא תומך בסיכון חיי לוחמים עבור חללים. אפריך אותם, ולאחר מכן אביא טיעונים נוספים נגד התפיסה הזאת. שתי הסיבות הראשונות שהוא מציג הן: א. "המשפחה שלו לא זכתה להיפרד ממנו ולעבור תהליכי אבל מקובלים על המת. לכן, מבחינות רבות, בתודעה מדובר באדם חי... מצב זה מטיל עלינו את החובה להשיב אותו לביתו!" . ב. "כשאנו מסכנים חיי לוחמים כדי לחלץ חלל, איננו עושים זאת רק עבורו. אנו עושים זאת עבור אותו שבט גדול של אנשים חיים שנמצאים מאחור ושחייהם פסקו מלכת עד שהוא ישוב". אלה טיעונים רגשיים שמתעלמים מהמציאות. מדובר בגופה. החלל נחשב במציאות, וגם בתודעה, כמת. כי הוא מת. אם מישהו מתקשה לעכל את זה, שילך לטיפול. לא צריך לסכן חיי אדם נוספים בגלל תודעה שגויה של מישהו. הרגשות של המשפחה של החלל לא רלוונטיות לסיכון חיילים נוספים ויצירת משפחות שכולות נוספות. רגשות אינם ה...