סיכון חיילים לשם החזרת גופות חללים - תגובה למאמר של עידו פכטר

יגאל קרסקאס

קראתי בשבת מאמר של עידו פכטר שאומר שהוא בעד לסכן חיי חיילים לשם החזרת גופות של חללים.

ההכרות שלי עם המאמרים שלו גרמה לי לתפוס אותו בתור אדם רציונלי, ששם את השכל מעל הרגש, ולכן הטענות שלו אכזבו אותי.

הוא הביא 3 סיבות למה הוא תומך בסיכון חיי לוחמים עבור חללים.
אפריך אותם, ולאחר מכן אביא טיעונים נוספים נגד התפיסה הזאת.

שתי הסיבות הראשונות שהוא מציג הן:
א. "המשפחה שלו לא זכתה להיפרד ממנו ולעבור תהליכי אבל מקובלים על המת. לכן, מבחינות רבות, בתודעה מדובר באדם חי... מצב זה מטיל עלינו את החובה להשיב אותו לביתו!" .
ב. "כשאנו מסכנים חיי לוחמים כדי לחלץ חלל, איננו עושים זאת רק עבורו. אנו עושים זאת עבור אותו שבט גדול של אנשים חיים שנמצאים מאחור ושחייהם פסקו מלכת עד שהוא ישוב".

אלה טיעונים רגשיים שמתעלמים מהמציאות. מדובר בגופה. החלל נחשב במציאות, וגם בתודעה, כמת.
כי הוא מת.
אם מישהו מתקשה לעכל את זה, שילך לטיפול. לא צריך לסכן חיי אדם נוספים בגלל תודעה שגויה של מישהו. הרגשות של המשפחה של החלל לא רלוונטיות לסיכון חיילים נוספים ויצירת משפחות שכולות נוספות.
רגשות אינם הדרך לקבל החלטות אתיות שמסכנות חיים של אחרים.
ואני לא בטוח שרוב המשפחות השכולות בכלל יסכימו איתו. החזרת הגופה היא לא כזאת משמעותית לכאב שלהם, הם כואבים כי הבן שלהם מת, לא כי הגופה שלו במקום גיאוגרפי כזה או אחר. כשמדובר ברגשות זה הכל תלוי בתפיסה הסובייקטיבית של האדם, והיא יכולה להשתנות. אם אנשים טועים לחשוב שמיקום של גופה זה מה שישנה להם את החיים, אז הם טועים. ובמידה זהה יכולים לטעות שכל עוד הם לא רואים את הגופה, אז הם יכולים לדמיין שהוא עדיין חי ומאושר איפשהו, והחזרת הגופה רק תוריד להם את המצב רוח.
מאחר שזה תלוי גישה סובייקטיבית, אני לא רואה בזה שום חשיבות, ועדיף לשנות את התפיסה השגויה במקום לסכן אנשים בגללה. בידך, עידו, הכוח לשנות את התפיסה הרווחת (אחרת למה אתה כותב את הטור?), ולכן אם התפיסה הלא רציונלית שלהם היא הסיבה שבגללה אתה בעד לסכן חיים, אז תשנה את התפיסה, ואל תיקח אותה כמובנת מאליה או בעלת חשיבות כלשהי.

כאמור, אני לא חושב שהחזרת הגופה בכלל תועיל לרגשות של אותם אנשים (לא יותר מכל טקס סגירת מעגל אחר או טיפול פסיכולוגי שאפשר לעשות).
אבל גם אם אתה חושב שכן, ואתה מייחס לרגשות האלה חשיבות משום מה, אז מלבדם יש עוד אנשים עם רגשות:
1. משפחות שכולות רציונליות ובעלות מוסר בסיסי, שיכעסו לשמוע שמסכנים חיילים אחרים בשביל גופה (גם אם היא של הבן שלהם).
2. החיילים עצמם. אני לא הייתי רוצה בשום אופן שיסכנו אחרים בשבילי אם אני מת, וגם לא הייתי רוצה לסכן את החיים שלי בשביל החזרת גופה. מעדיף לחיות ולכבד את זכר המת בדרכים אחרות.
3. משפחות של החיילים שיסוכנו. בעצם זה שמסכנים אותם, וקל וחומר אם באמת קורה משהו והם מתו כתוצאה מהמבצע להחזרת גופות (וחוזר חלילה).
הרגשות של כל אלה, שהן רציונליות הרבה יותר, לא חשובות??

ג. הסיבה המרכזית בעיניו: "האם השבת חללים היא אינטרס של המדינה? התשובה היא ודאי שכן. זהו החוזה של המדינה עם חייליה ועם אזרחיה, שאף אחד לא יושאר מאחור. זהו חלק מהמוסר היהודי שלנו ומהערבות ההדדית בינינו. אם כן, כאשר חיילים נשלחים למשימה מסכנת חיים לצורך חילוץ חללים הם לא עושים זאת עבור אותו אדם פרטי אלא בשם הגנה על האינטרסים של המדינה. ועבור האינטרסים של המדינה אכן ראוי לסכן חיים, כפי שכל חייל קרבי שמתגייס לצבא עושה."

אה כן... הטיעון הקלאסי של הכופים. משמש כרגיל להצדיק כל דבר שהמדינה תעשה אי פעם. מסתבר שגם להחזיר גופה, תוך סיכון חיי חיילים, זה "אינטרס של המדינה"!
אם זה אינטרס, אז וואלה כל דבר יכול להיות אינטרס. ניתן להצדיק כך כל עוול קולקטיביסטי באשר הוא. רק צריך שמספר אנשים כלשהו ירצו בכך, ולכן ניתן להגדיר שזה "אינטרס של המדינה" (=אזרחים כלשהם רוצים משהו כלשהו). וזה משום מה מצדיק כל דבר, עד כדי סיכון חיי חיילי גיוס חובה (aka, disposable slaves).
וכמובן שהוא מכניס עוד קלישאות של כופים - "ערבות הדדית", "החוזה של המדינה"...
כרגיל עם הקלישאות האלה, את הכל אפשר להפוך לחלוטין נגד הטיעון שלו.
אני לא חושב שסיכון החיים של עבד בכפייה בשביל גופות זאת ערבות הדדית או שזה נמצא בחוזה הלא כתוב שלנו עם המדינה (לו רק הוא היה קיים והיינו יכולים לבדוק💀...)
בקיצור, עוד טיעון מופרך שלא מחזיק טיפת מים כי משמש יותר טוב כנגדו - הגנה על אזרחים וחיילים זה אינטרס גדול פי כמה וכמה מאשר החזרת גופות, אפילו הסיכון הקטן ביותר הופך את זה לכך כל לא משתלם, מאחר שחיי חייל שווים למדינה הרבה יותר משינוי מיקום גאוגרפי של גופה. התעלמות מהעובדה הזאת תתאפשר רק ע"י חזרה על טיעון ה"חשיבות של רגשות" שהפרכתי כבר.
"אינטרס של המדינה" בחיים לא יהיה טיעון שמצדיק אתית כפייה.
כשמדובר בהחזרת גופות, קל וחומר.

עכשיו לבעיות נוספות שעידו מתעלם מהן ( אם כי להגנתו לא היה לו שם הרבה מקום לכתוב..)

1. ערך החיים והחירות מול הערך הרגשי של החזרת גופות

החזרת גופות חללים היא מטרה שמבוססת בעיקר על רגשות והקשרים תרבותיים, אך אינה נושאת ערך מוסרי שקול לחיי אדם. חיילים שנמאים בשירות חובה אינם בוחרים זאת באופן חופשי. הם עבדים. ולכן השימוש בהם למטרה שאינה מגנה על חיי אדם אלא נועדה לספק נחמה למשפחות החללים הוא בעייתי הרבה יותר מאם היו מועסקים בתשלום והיו מסכימים מראש למבצעים שזאת המטרה שלהם. מנקודת מבט חירותנית, חירותו של אדם היא ערך יסודי, והכפייה על חיילים להיות עבדים למדינה ולסכן את חייהם היא גם ככה עוול מוסרי עצום.
אז בשביל גופות?!
אי אפשר להילחם, להגן, לתרום, להביא משפחה, לזכור את המת, או לעשות שום דבר טוב יותר כשאתה בעצמך מת. אז איזה אדם רציונלי ומוסרי יסכים לסכן את החיים שלו בשביל להחזיר גופה??
חיילים אינם כלי ביד המדינה לסיפוק צרכים רגשיים לא רציונליים. עבור אנשים רבים, השירות הצבאי הופך למעיק כאשר הוא מנוצל למטרות שאין להן הצדקה מוסרית או פרקטית ברורה. במיוחד כשהם יודעים שאם הם עצמם ימותו בקרב, חיילים אחרים יסוכנו כדי להחזיר את הגופה שלהם, והמעגל השטני והמטופש הזה ימשיך. למה ללכת לקרבי אם זה המצב? בתור חייל הייתי מתנגד לכך לחלוטין. אולי רוב החיילים שטופי מוח ובורים מספיק כדי להסכים לסכן את החיים שלהם למטרה כזאת, או כדי להסכים שאחרים יסכנו את חייהם להחזיר את הגופה שלהם. אבל יש כאלה שלא. ולכפות עליהם - זה שטני. אז גם אם אתה בעד מבצע כזה, הוא צריך להיות וולנטרי לחלוטין. ללא קמצוץ של כפייה. רק בדרישה מראש של המת ומשפחתו, ובהסכמה מראש של כל החיילים המשתתפים (מראש - על מנת למנוע הפעלת לחץ מצד גורמים חיצוניים לביצוע המבצע).

2. פגיעה במשימות מבצעיות חשובות יותר

משאבים מוגבלים, כמו זמן, אמל"ח ותשומת לב אסטרטגית ומודיעינית, הם יקרי ערך. כאשר הצבא מתמקד בהחזרת גופות, הוא מסיט משאבים ממשימות מבצעיות שהן קריטיות להגנה על חיי אזרחים וחיילים חיים. עדיפות מוסרית ואסטרטגית צריכה להינתן להצלת חיים ולמניעת פיגועים, ולא להשקעה במשימות שתועלתן מוגבלת להיבטים רגשיים וסמליים (שגם זה לא, כפי שראינו מקודם). אתה מבצע משימת החזרת גופות במקום משימה שתמנע את ירי הרקטות והמוות הבא של חיילים - יש בזה נזק גדול בהרבה מרק הסיכון של החיילים שיצאו למשימה, והעוול המוסרי רק גדל.

3. תמריץ לחטיפת גופות

סיכון חיילים לצורך החזרת גופות יוצר תמריץ משמעותי עבור האויב לחטוף גופות במקום להשאירן בשדה הקרב. אויבים מודעים היטב למשאבים שהצבא מבזבז להחזרת גופות, ויכולים לנצל זאת כדי לסחוט ולקבל ייתרון טקטי. כך התמקדות בהחזרת גופות תחזק את האויב, ותוביל לתמריץ לחטוף יותר גופות במקום להשאיר אותם במקום שיהיה קל יותר להחזיר אותם אחר כך. ואפילו את היעד של החזרת גופות אתה מאבד ככה, כי רק יחטפו יותר חללים. לסכן חיילים בשביל לחזק את האויב ולגרום לחטיפת גופות זה לא רעיון.

סיכום

מנקודת מבט חירותנית, החופש והחיים של חיילים גוברים על הרצון הרגשי להחזיר גופות. מדינה פושעת, הכופה גיוס חובה, צריכה במינימום להפעיל שיקול דעת בנוגע לאופן שבו היא מסכנת את חיי החיילים.
משימות החזרת גופות אינן מצדיקות סיכון חיי אדם, הן מסיחות את הדעת ממשימות חשובות יותר, יוצרות תמריצים שליליים עבור האויב ורק יובילו למוות וסבל מיותרים.