האם המוסר אובייקטיבי? | מהם ערכים, אתיקה וסכסוכים? - תסריט הסרטון
פוסט זה מכיל את התסריט לסרטון השני בסדרת האתיקה הגאוֹלית: למעבר לצפיה בסרטון לחצו כאן.
פתיחה
שלום לכם! אני מקווה שראיתם את הסרטון הראשון בסדרה
על האתיקה הגאוֹלית, אם לא, לא נורא, אבל זה מומלץ כדי להבין יותר טוב מה שנעשה בחלק
הזה.
בחלק הזה, אנחנו נגדיר את המושגים העיקריים, ונצדיק
את ההנחות הבסיסיות שאנחנו נשתמש בהם בטיעון בסרטון הבא, שיוכיח מהו המוסר האובייקטיבי
האמיתי.
בסרטון הקודם ראינו מהם הכּשלים בכמה תורות מוסר
פופולאריות. התוֹעַלתַנוּת, הדֵאוֹנטוֹלוֹגיה והמוסר הדתי. ראינו איך בכל אחת מהן יש בעיות גדולות, אבל גם
אינטואיציות חזקות.
אבל אפשר להגיד שהבעיה החמורה ביותר שמשותפת לכולם,
היא שלא ברור על מה הן מבוססות? גם דֵאוֹנטוֹלוֹגיה גם תוֹעַלתַנוּת וגם מוסר דתי,
כולם סובלים מזה שאין להם הוכחה והם מתנגשים אחד עם השני.
אין משהו שמבדיל דאונטולוגיה מתוֹעַלתַנוּת והופך
אותה לנכונה יותר. לרוב בויכוחים על מה היא התאוריה האתית הנכונה יותר, כל צד מנסה
להוכיח שהתאוריה שלו נכונה יותר, כי היא אינטואיטיבית יותר.
הבעיה שבכל אחד מהתאוריות האלה יש חלקים אינטואיטיבים
אבל יש גם חלקים שלא. וגם, אינטואיציה זה טוב ויפה, אבל בסוף זה לא מספיק, בגלל שאינטואיציות
משתנות מאדם לאדם. ככל שאדם לומד יותר, האינטואיציה שלו מתחדדת ויכולה להשתנוֹת ואפילו
להתהפך!
אבל אנחנו מחפשים מוסר אובייקטיבי ואוניברסלי, אבל
לפני שנוכל להוכיח מה הוא, נצטרך להגדיר כמה מושגים בסיסיים.
אני יודע שההגדרות שאתן לא מקובלות אצל כולם, גם
כי באופן כללי אין קונצנזוס בימינו מה המשמעות של המושגים האלה, וגם כי אני מציג פה
משהו שיכול להיות קצת חדשני לחלק מהאנשים. אבל אלה הגדרות מאוד שימושית שיוצרות הבחנה
חשובה בין קונספטים שאנשים מבלבלים בניהם בשפת היום יום... שהרבה פעמים מכיל כמה משמעויות
שונות וסותרות!
אין טעם להתווכח על ההגדרות שאציג, אלה רק הגדרות!
אני יכול להביא טיעונים וציטוטים כדי להוכיח שההגדרות האלה הן הכי "נכונות",
במרכאות... אבל זה בזבוז זמן. הטיעון לא נמדד על פי איכות ההגדרות שלו, אלא איכות ההנחות
שלו. ואני בטוח שכבר תראו לבד שיש יותר היגיון כשמשתמשים בהגדרות האלה.
נתחיל עם שאלה
בסיסית ונפרק אותה: " האם מוסר הוא אובייקטיבי?"
התשובה שלי היא
כמובן... כן! ולא... ו- תלוי...?
תלוי מה אתם
מתכוונים ב"מוסר"... זאת מילה שאנשים משתמשים בה לתאר כמה קונספטים
שונים, ולכן אני מחלק את המושג מוסר ל2 סוגים:
מוסר אובייקטיבי, ומוסר סובייקטיבי.
המוסר הסובייקטיבי נכנס בקטגוריה של ערכים, ואת המוסר האובייקטיבי אני מכנה אתיקה.
זאת חלוקה
חשובה מאוד! ועכשיו נרחיב...
ערכים ואמצעים
ערכים הם אותם
פעולות או שאיפות של האדם, שבהם הוא רואה ערך בפני עצמם. כלומר, הוא רוצה
אותם בגלל מה שהם, ולא מסיבות אחרות, ולכן פועל למימושם. מדובר במצבים שהאדם רוצה
שיתקיימו, או פעולות שהוא רוצה שיֶיעשו. בעצמו, או על ידי אחרים.
כששואלים את
האדם "למה" הוא מאמין בערך כלשהו, הוא לא יוכל לענות על כך דבר מלבד
"ככה", או "כי אני מאמין שזה חשוב"... מאחר שהערך הוא מטרה
בפני עצמו ולא אמצעי.
אם היה אמצעי, ניתן היה להצדיק אותו על ידי ערך אחר.
לדוגמא שיחה
בין ראובן שרוצה לאכול פיצה, לבין הילדה הסקרנית והמציקה שלו:
"אני הולך
לאכול פיצה"
"למה?"
"כי זה טעים"
"למה אתה רוצה לאכול דברים טעימים?"
"בגלל שזה כיף"
"למה אתה רוצה להרגיש כיף?"
"ככה."
כאן אכילת הפיצה היא אמצעי לשם הרגשת הטעם שלה, והטעם הוא אמצעי לשם הרגשת הנאה.
ראובן לא יכל להסביר למה הוא רוצה להרגיש הנאה, ולכן אנחנו נקרא לזה ה"ערך",
כלומר מטרה שעומדת בפני עצמה ולא משמשת כאמצעי לקידום מטרה אחרת. ולכן גם ראובן לא
יכול להצדיק אותה! כי זוהי מטרה בסיסית עבורו, שחשיבותה לא נובעת מסיבות אחרות,
אלא הוא רואה בה חשיבות בפני עצמה.
הרגשת כיף היא
ערך בשביל ראובן, אבל הרוב לא היו מכניסים אותו לקטגוריה של מוסר. אז בואו נראה
דוגמה לערך אחר.
"אני הולך
לתת צדקה"
"למה?"
"כי אלוהים אמר וצריך להקשיב לו"
"למה?"
"כי אני חייב"
"למה?"
"ככה"
במקרה זה נתינת
צדקה היא רק אמצעי בשביל קיום רצון האל, שהוא הערך האמיתי בשבילו.
דוגמה נוספת:
"חשוב
להתחתן"
"למה?"
"כדי שתחייה חיים שלמים יותר"
"למה?"
"כי זה טוב"
"למה?"
"ככה."
הבנתם את
הרעיון.
לקיים את "רצון האל", ולהתחתן בשם ה"טוב", נכנסים לקטגוריה של
מוסר סובייקטיבי, בלתי ניתן להוכחה.
כל הערכים הם סובייקטיבי לחלוטין. לא ניתן להצדיק אותם. אם היה ניתן, אז הם
כבר לא היו ערכים, אלא אמצעים למימוש ערכים אחרים. אפשר להוכיח אם אמצעי כלשהו נכון לשם מימוש ערך כלשהו, אבל לא אם
הערך עצמו נכון או לא.
זה לא אומר בשום אופן שאלה דברים רעים. הם חשובים מאוד, אבל סובייקטיבים! כמו שיש אדם שממש
אוהב לאכול פיצה. הוא באמת אוהב, וזה חשוב לו מאוד. אבל הוא לא יכול להוכיח לאף
אחד אחר שגם הוא צריך לאכול פיצה, אם להרגיש כיף לא נמצא אצל השני כערך. ולכן זה
סובייקטיבי. בלתי ניתן להוכחה.
את כלל הערכים
אפשר לחלק לערך "מצפוני", או ערך "עליון", שאותם אנשים
מכניסים הרבה פעמים לקטגוריה של מוסר. וערכים נחותים, כמו "להנות מפיצה".
החלוקה הזאת גם היא סובייקטיבית לחלוטין, וההסכמה לגביה מאוד תלוית זמן מקום
ובנאדם, לכן לענייננו היא פחות משנה.
חוץ ממחלוקות
בין אנשים, ייתכן שאדם מסוים יחזיק בכמה ערכים מנוגדים, ובמציאות יהיה עליו לבחור
איזה ערך חשוב לו יותר בנקודת זמן מסויימת.
למשל, יוסי
מאמין שחשוב להיות בריא, אבל גם מאמין שחשוב להינות. אז הוא יתלבט אם לאכול עוגה
או לא, מאחר שזה מתאים לערך ההנאה אבל סותר את ערך הבריאות. אם יבחר לאכול, זה לא
אומר שהוא לא מעריך בריאות, אלא שברגע זה הוא העריך את ההנאה יותר
מהבריאות.
ייתכן שבפעמים
הבאות יוסי יפעל שונה. הערכים של האדם יכולים להשתנות, וגם סדר החשיבות שלהם. יש
לו בחירה תמידית באיזה ערכים הוא מאמין, ומה סולם הערכים שלו כרגע.
עוד דוגמאות
לערכים אפשריים:
"צריך להיות גאותן",
"צריך להיות עניו", "צריך לכבד מבוגרים", "חשוב לפעמים להתחצף
למבוגרים", "צריך לתת צדקה", "צריך להינות בחיים",
"צריך לשרוד", "חשוב שכולם יהיו כל הזמן שמחים" "צריך לסבול"...
עבור אנשים
מסויימים הדוגמאות האלה הן לא ערכים בכלל, או שהן אמצעים למימוש ערכים אחרים, או שהן
בכלל סותרות את הערכים שלהם!
המאפיין העיקרי של ערכים הוא:
שלא ניתן לשכנע אנשים בערך שהם לא מאמינים בו!
ערכים זה סובייקטיבי. או שאתה מאמין בערך הזה, או שלא.
אתיקה
אז הבנו מה הם ערכים,
מצוין! ועכשיו, למוסר האובייקטיבי, האתיקה.
אנחנו יודעים ש"סובייקטיבי"
זה משהו שמבוסס על חוויה, הרגשה, טעם או העדפה של יחיד, שאינה בהכרח ניתנת לאימות או
הצדקה ע״י אחרים.
אבל אז מה זה אובייקטיבי?
האם השם שלך
הוא אובייקטיבי? אממ... סוג של... נכון?...
בוא נגיד, הוא לא 100% סובייקטיבי...
כי הוא לא נובע רק מעצמך, והוא לא נובע מהחלטה שרירותית של כל אחד בפני עצמו. אפשר
להוכיח לאנשים בצורה מסויימת שהשם שלך הואX ולא Y... אבל זה לא גם אובייקטיבי לחלוטין, כי אי אפשר להסתכל למשל על
עיט, ולראות אובייקטיבית מחוץ לקונטקסט של חברה אנושית קיימת את האותיות "ע"
"י" ו-"ט" בתוך הגנים שלו.
לכן כדי להיות מדויקים, נגיד שהשם שלך, כמו השם שנתנו לחיה "עיט", הוא "אינטר-סובייקטיבי".
אינטר-סובייקטיבי (intersubjective) הוא משהו שיכול להיות
מוסכם, נבחן, ואפילו מתוקף, על-ידי יותר מיחיד אחד. דבר שהקביעה שלו אינה רק
בתודעת היחיד, אלא ניתנת לשיתוף, יכולת בדיקה, ויכולת של אחרים להסכים או לדחות
אותה על בסיס נימוקים.
השפה למשל, היא כלי מוסכם, או ניתן להסכמה, בין סובייקטים רציונליים. וניתן לבחון
אותה באופן גלוי, ולא רק באופן סובייקטיבי אישי או חסוי.
השפה היא כלי
לתקשור בין סובייקטים, ולכן ברור שהוא לא יכול להיות סובייקטיבי לחלוטין. ואפשר
לצפות שהאתיקה תהיה דומה לכך.
אבל המוסר
האובייקטיבי, לעומת שמות ומילים, חייב להיות גם אוניברסלי. הוא לא יכול להיקבע
שרירותית ולהשתנות מקבוצה לֵקבוצה ומזמן לֵזמן. אחרת הוא חסר משמעות.
אם מוסר כלשהו מתאים
רק לקבוצה מסויימת של אנשים במקום ובזמן מסוימים, אז זה לא מוסר אובייקטיבי, אלא "מנהגים",
או "נורמות".
בעולם שבו אין
בני אדם או יצורים שצריכים לתקשר אחד עם השני, אין צורך בשפה. וגם אין צורך באתיקה!
האתיקה נובעת מקיומו של צורך בחברה האנושית.
איזה צורך? הצורך לפתור סכסוכים לגבי השימוש במשאבים שנמצאים בחוֹסֶר.
כשאני אומר
סכסוך אני מתכוון שבעולם שלנו ישנם משאבים בחוֹסֶר (scarcity), שאין מספיק מהם לכולם... וישנם ישויות פועלות, בעלות סולמות
ערכים שונים. ומסיבה זו נוצרים סכסוכים... כאשר פעולה של ראובן סותרת את פעולה של שמעון.
שניהם רוצים לפעול על אותו משאב, כך שהפעולה של אחד לא מאפשרת את מימוש הרצון של
השני.
בעולם שבו אין חוֹסֶר
בשום משאב, כמו בגן עדן למשל, אין צורך באתיקה. רק בעולם שלנו, שבו יש חוֹסֶר, יהיו
סכסוכים. ולכן בעולם שלנו לחברה האנושית יש צורך באתיקה.
אז
ברור שאתיקה אמורה להיות יותר אוניברסלית מסתם שפה, בגלל שהיא אמורה לתת מענה
להתנהלות נכונה גם בין קבוצות שונות לגמרי של אנשים. היא צריכה לתת פתרון לכל
סכסוך אפשרי בין בני אדם על משאבים בחסר, ולא רק בין שני שכנים שמדברים אותה שפה
מאמינים באותו אל ומסכימים בניהם על 99% מהנושאים.
כלומר, לעומת השפה, יש דרישה מהאתיקה הנכונה להיות "בלעדית".
אין מקום לכמה אֵתיקוֹת אפשריות בו זמנית. יש רק אחת לכל העולם. לכן במובן הזה האתיקה
יותר אובייקטיבית מהשפה.
חזרה לשאלה
שלנו. האם המוסר אובייקטיבי? מה שלמדנו זה שערכים הם סובייקטיבים, והאתיקה היא משהו
בין אובייקטיבי לסובייקטיבי.
האתיקה היא אובייקטיבית במובן שהיא בלעדית וניתנת להוכחה אוניברסלית, אבל באופן אינטר-סובייקטיבי.
במילים אחרות, במקום כל הסִרבּוּל הזה... אין סיבה להתווכח אם האתיקה בדיוק אובייקטיבית,
או רק משהו קרוב, זה עניין של הגדרה. מה שחשוב, זה שהאתיקה היא "בַּרַת הוכחה".
עוד לא הוכחתי מה היא... אבל תסכימו איתי, שאם יש מערכת חוקים לפתרון סכסוכים בין
בני אדם, שניתן להוכיח את נכונותה לאנשים אחרים, אז במובן מסוים היא אכן
אובייקטיבית.
וזאת להבדיל מהמוסר הסובייקטיבי לחלוטין. כמו שאמרנו, ערכים בהכרח לא ניתן להוכיח,
והם ממש לא אוניברסליים... הם יכולים להשתנות מרגע לרגע ולהיות סותרים אצל אדם אחד
אל מול עצמו!
אז קל וחומר שאין לערכים שום יכולת לפתור סכסוכים בין בני אדם, ומי שמתייחס אליהם בתור
אתיקה הוא פשוט אדם רע ואֵגוֹאִיסְטי שכופה את
דעותיו הסובייקטיביות על אחרים ומתעלם מהמציאות.
החלוקה בין
ערכים ואתיקה היא חלוקה שאנשים עושים באופן אינטואיטיבי ולפעמים
לא מודע.
המשפט "האם מותר לכפות ערכים דתיים, פרוגרסיבים, שמרנים, סוציאליסטים?"
הוא בעל משמעות רק כשיוצרים הבחנה בין אתיקה אובייקטיבית, לערכים סובייקטיביים. יכול להיות ש99% מהאנשים יסכימו שלהביא ילדים זה דבר טוב, אבל אין קשר בין
זה לבין השאלה אם אפשר לכפות את זה.
חייבים אתיקה שתסדיר את גבולות ההתנהגות בחברה. הערכים הם המטרות של
האינדיבידואלים בחברה, והאתיקה מגדירה איזה אמצעים לגיטימיים לשֵם השגת המטרות
האלה.
חובה
עוד מושַׂג בסיסי שצריך להבין הוא מושג ה"חובה".
כשמישהו אומר, ש"חייבים לעשות" משהו או
"חייבים להימנע מלעשות משהו"... מה המשמעות של זה? מה זה אומר "להיות
חייב"?
ברור שלא מדובר על חיוב פיזיקלי. אין שום חוק טבע שמכריח אנשים להיות אתים... וברור שאין המשמעות שכולם בהכרח מאמינים או מכירים את האתיקה אוטומטית. ילדים לא נולדים כשהם יודעים כבר מה זאת אתיקה. כולם חייבים ללמוד את זה. ועובדתית, אם יש הרבה קבוצות וכל קבוצה מאמינה בחוקים שונים וסותרים, אז בהכרח הרוב טועים.
אז מה המשמעות של להיות מחויב לעשות משהו? שמישהו אחר מצווה אותך? אם כן, אז אתה גם "מחויב" להוראות השׁוֹדֵד, שדורש ממך כסף... ואם ככה, אז גם ניתַקל בסתירה כששני אנשים יצוו אותך לעשות דברים סותרים.
אולי המשמעות היא שמישהו "בעל סמכות" מצווה אותך? אבל, זאת הגדרה מעגלית. הרי "סמכות" משמעותה שיש לדבריו חיוב כלפיך, שאתה "חייב להקשיב לו". אבל... מה המשמעות של זה?
חיוב לא יכול לנבוע מציווי, לא משנה מי מצווה. החיוב חייב לנבוע מתוך האדם עצמו.
אנחנו יצורים עם חופש בחירה, כל אדם יכול לבחור
מה הוא שם לעצמו כערך. לא משנה מה תגיד שאתה רוצה, תמיד אפשר לשאול "למה?",
ולהמשיך לשאול "למה?" עד שמגיעים לנקודה שאתה לא תוכל להסביר - שהיא ערך
יסודי בעיניך. גם הניסיון להוכיח קיום של "חובה" לאדם שאין לו את הנחות היסוד
בשביל זה, מועדת לכישלון מראש, כי הוא תמיד יכול לשאול "למה", עד לנקודה
הסובייקטיבית שלא תוכל להוכיח.
אם ככה נראה שאנחנו תקועים... וש"חובה"
היא בדיוק כמו "ערך". אין דרך להוכיח אותה.
מה שכן, אתה כן יכול להוכיח חובה למישהו שיש לו כבר את הנחות היסוד בשביל להסכים עם החובה. חובה כזאת נובעת מהאובייקטיביות של הלוגיקה. אם אתה מאמין בהנחות כלשהן, ואני מצליח להוכיח שנובֵעַ מהן לוגית מסקנה כלשהי, אז יש לך חובה לוגית לאמץ אותה.
מכאן אנחנו מגיעים למסקנה, שהחיוב באתיקה, יכול להיות קיַים רק על מי שמקבל את הנחות היסוד שלה!
מי שלא מקבל את הנחות היסוד, ה"חיוב"
עליו יכול אולי לנבוע מהאנשים שכן מאמינים בה, כי הם דורשים ממנו ומשפיעים עליו להתנהג
בצורה מסויימת... אבל זה לא חיוב לוגי מהותי, אלא טכני... דבר שנכון יותר לכנות
"ציווי" ולא "חיוב".
אתה יכול למשל לצוות כלב לעשות דבר מסוים אבל הוא לא "מחויב" לזה. כי הוא לא "התחייב" לזה בעצמו. לא תהיה עליו אשמה מהותית אם הוא יפר את הציווי, אלא רק אכזבה של הבעלים. אתה יכול לדרוש ממנו לא לנבוח על אנשים, ולהעניש אותו כשהוא מפר את הציווי... אבל אם הוא לא מבצע זאת, זה לא בעיה מהותית בּוֹ. זאת החלטה אפשרית, שהוא ישׂא בתוצאות שלה. אבל אדם שמקבל הנחות מסוימות אבל לא את המסקנות שנגזרות מהן, או אדם שמודה שקיימת עליו חובה כלשהי, אבל לא מבצע אותה, עליו בהחלט יש אשמה מהותית, שהוא בעצמו מודה בה.
המסקנה הזאת לא חדשנית, כולם מבינים שאדם שלא מקבל את ההנחות הבסיסיות, לא משנה מה תגיד לו, זה לא ישכנע אותו! אתה יכול רק לאיים עליו בעונש, אבל לא לגרום לו לקבל את החיוב על עצמו. המסקנה הזאת חשובה, והיא תעזור לנו להבין לעומק מה זאת אתיקה, בכך שנבין את המטרה שלה.
בפתרון כל
סכסוך באשר הוא, לכל צד יש רק 3 אפשרויות.
1 – לפתור את הסכסוך בכוח. כלומר, להמשיך עם הפעולה שהתכוונת
לעשות, על אף שהיא סותרת את הערך של השני, ולקוות שהוא יתקפל או שתצליח לנצח אותו
באלימות.
2 – להתקפל. לוותר על הערך שלך ולאפשר לצד השני להשלים את הפעולה
שרצה, על אף שהיא סותרת את הרצון שלך.
3 – לנסות להגיע לפתרון רציונלי על ידי חוקים, או תהליך, שמוסכמים על שני הצדדים.
האפשרות הזאת בנויה על כך שכל צד מבין למעשה שהערכים שלו סובייקטיביים בדיוק באותה
מידה כמו של השני! ולכן זה לא רציונלי לדרוס
את הערכים של השני... אבל גם לוותר על הערכים שלך זה לא רציונלי באותה מידה.
מסתובבים ביננו
אנשים אתים ואנשים שאינם אתים.
האנשים האתים הם האנשים שבוחרים באפשרות של פתרון רציונלי לסכסוך. והחוקים שקובעים
את הפתרון, נקראים "האתיקה". עוד דרישה מהאנשים האתיים היא לעשות הכל
כדי למצוא את אותם חוקים ששניהם יסכימו עליהם לפתרון הסכסוך, במקרה שאין חוקים שכבר
מוסכמים עליהם מראש.
היכולת לפתור
את הסכסוך תלויה בקיומה של "האתיקה האוניברסלית". אם אין מערכת חוקים
כזאת שהאנשים האתים יכולים להסכים עליה, אז לא יהיה פתרון רציונלי לסכסוך. כי אם
אדם שמאמין במערכת חוקים א' נכנס לסכסוך עם אדם שמאמין במערכת חוקים ב', חזרנו
לנקודת ההתחלה, ופשוט יהיה סכסוך נוסף על מהי המערכת האתית הנכונה... ואת הסכסוך
הזה הם גם כן יידרשו לפתור באופן רציונלי, על פי ההגדרה של אנשים אתים... וכך הם
יגיעו לחוקים שיתנו פתרון מוסכם על שניהם. כך שבסוף, יהיה רק סט חוקים אחד,
אולטימטיבי, שאמור לשמש את כל האנשים האתיים בכל סכסוך אפשרי! והוא - המוסר
האובייקטיבי והאוניברסלי שנקרא האתיקה!
יפה מאוד.
אבל עדיין לא הגדרנו מספיק טוב מי הוא אדם אתי. מה זה אומר "לעשות הכל כדי
למצוא את אותם חוקים"?
ברור למשל שאדם שרק אומר שהוא אתי, וטוען שהוא מוכן להגיע לפתרון רציונלי, אבל לא
עושה שום דבר בשביל שזה באמת יקרה, ורק מנסה להתחמק ממציאת פתרון עם תירוצים
גרועים - הוא שרלטן, ולא באמת אתי... אבל אנחנו צריכים להגדיר זאת יותר טוב...
מהו דיון
הדרישה המינימלית למציאת פתרון בהסכמה, הוא שהאדם
יהיה מוכן להיכנס לדיוּן לשם מציאת הפתרון.
בדיון שני הצדדים מנסים להגיע להסכמה בסכסוך מסוים.
רק אם אתה בא פתוח לאפשרות שהמסקנה בסוף לא תהיה הכי נוחה לךַ, ושהצדק לא אוטומטית
בצַד שלך רק כי אתה טענת משהו... רק אז יכול להיות דיון מועיל. במקרה כזה גם אם אתה
מבין שאתה טועה, אתה מרוויח משהו, כי שכנעו אותך מהי האמת, ומציאת האמת זאת המטרה של
הדיון. אם המטרה שלך היא רק להביך או להפחיד את היריב כדי לממש את האינטרסים שלך, אז
זה לא דיון, אלא סתם "ויכוח" או "התנצחות". דיון הוא כלי פרודוקטיבי,
יצרני, שדורש משני הצדדים יושרה ורצון טוב, ומגיע עם סט דרישות מינימלי.
אין דרך אחרת שידועה לנו ששני אנשים יגיעו להסכמה
חוץ מדיון – וכל מי שינסה להוכיח לי אחרת, יִסתוֹר את עצמו ברגע שינסה! לכן הדרישה
לקבל את ההנחות והנורמות של הדיון בתור צעד הכרחי להגעה לפתרון רציונלי, היא דרישה
נכונה בהכרח, שלא ניתן להפריִך בלי להגיע לסתירה עצמית!
אז קיבלנו עוד מסקנה קריטית:
ישות אתית היא כזו שמסוגלת ומוכנה להיכנס לדיון,
עם כל המשתמע מכך, ולקבל את מסקנותיו, יִהִיוּ אשר יִהִיוּ, לשם הגעה לפתרון רציונלי
לסכסוך.
הדרישה מאנשים אתיים היא לא רק לפעול לפי האתיקה.
זה ברור... הדרישה מהאנשים האתים היא לגלות את האתיקה! לצאת וללמוד מה היא. כי אף אחד
לא נולד כשהוא כבר יודע מה המוסר האובייקטיבי, ואם אתה רוצה להיות אתי אתה חייב אקטיבית
לחפש וללמוד אותה. מכיוון שהאתיקה היא תוצר של חברה אנושית, אף אחד לא יכול לגוּר באי
בודד ולעשות ניסויים מדעיים עד שהוא מגלה את האתיקה... את האתיקה אפשר לגלות רק ע"י
אינטרקציה עם אנשים אחרים! ולא ע"י ויכוח שהוא שׂיח חירשים שלא יֵצֵא ממנו כלום...
אלא רק מתוך דיון שמטרתו להגיע לאמת תוכלו לעשות את זה.
אילוץ אחד שיש על האתיקה היא שכל אדם אתי שמוכן
לגלות מה היא, יוכל לעשות זאת. אחרת היא לא אוניברסלית!
ואילוץ מקביל שיש על האנשים האתים, היא שעליהם לצאת
ולגלות את האתיקה באופן אקטיבי על ידי דיון עם אחרים.
התפיסה הזאת מאוד שונה ממה שאנשים רגילים לומר.
אבל דווקא מתאימה לדפוס הפעולה ה-נפוֹץ.
אנשים רגילים להגיד שאת האתיקה מוצאים מתוך הסתכלות
פנימית, שמתוך האינטואיציות של האדם הוא יוכל להגיע לאתיקה. אבל מכיוון שהאתיקה היא
בַּרַת הוכחה באופן אינטר-סובייקטיבי, זה כמו לנסות להבין לבד איך מדברים עברית כשאתה
על אי בודד. השׂפה היא כלי אינטר-סובייקטיבי, שעוזר להתנהל בחברה, ולכן היא חייבת להיות
תוצר של ניסיון לבצע תקשורת בין בני אדם.
אתה יכול לייצר שׂפה שרק אתה יודע לדבר בה, אולי
לך היא תועיל במשהו, אבל אם היא לא משמשת לתקשורת בין בני אדם, היא לא באמת שׂפה.
ובאותו אופן, האתיקה, אם היא נמצאת רק בראש של בנאדם
כלשהו, היא לא באמת אתיקה.
בפועל גם האנשים שטוענים שאתיקה היא תוצר של התבוננות פנימית, חייבים לפרסם את זה לאחרים כדי שזה יתפוס. רק שבפועל, מערכות המוסר הפופולאריות בימינו בנויות על יסודות סובייקטיבים, ולכן הן בהכרח לא יכולות לשכנע את כולם. וכך יש כמה מערכות מוסר מתחרות וסותרות, שקיומם לפעמים רק יוצר יותר נזק ומלחמות אין סופיות. כך שבמקום להיות גורם שפותר סכסוכים, המוסר הפך להיות גורם ראשי ליצירת סכסוכים!
אדם שחושב שיוכל לגלות את המוסר מתוך מבט פנימה,
פשוט משקר לעצמו.
האינטואיציות של האדם הממוצע בישראל שונות מאוד
מאלוּ שהיו פה רק לפני כמה עשרות שנים, ובטח מאות שנים... וגם היום, הן שונות מאוד
ממקום למקום ומאדם לאדם. וזה כי הנורמות שאנחנו מכירים מושפעות מאוד מהסביבה בה גדלנו,
ולכן הן לא רלוונטיות לאתיקה אוניברסלית אובייקטיבית! רק מהסתכלות פנימה, אתה תוכל
לגלות ערכים, לא את האתיקה! האתיקה נועדה לפתור סכסוכים, אז אפשר להגיע אליה, רק מתוך
בדיקה במציאות, מה נדרש כדי להביא להסכמה בסכסוך בין אנשים עם ערכים שונים?
אני לא יכול להגזים בתיאור של עד כמה השימוש בערכים
סובייקטיביים בֵתוֹר אתיקה זה דבר לא לגיטימי.
כשמישהו בסכסוך אומר "אתה צריך לפעול לפי הערכים
שלי, כי הם נכונים יותר", תחשבו מה זה באמת אומר... זה אומר שהוא דורס את הערכים
של אחרים, ושם את הערכים שלו במרכז, למרות שיש שוויון לוגי בניהם! כי שניהם סובייקטיביים
באותה מידה!
עם תפיסה אי-רציונלית כזאת, אין מה לעשות, לא ניתן
לשכנע מישהו שחושב שהוא מעל כולם שהוא למעשה שווה ושהערכים הסובייקטיבים שלו לא יותר
חשובים או נכונים מערכים סובייקטיבים של אחרים.
למעשה, מדובר באדם שתומך בתפיסה קְוּוַאזִי-נָאצִית!
quasi-נאצית!
כי על אף שהוא אדם רגיל, הוא מתייחס לערכים שלו
כנַֽעַלִים על ערכים של אחרים! אבל מאחר שהערכים שלו נובעים רק מתוך עצמו, מתוך בחירה
שלו לייחס להם חשיבות, ולא באופן אובייקטיבי, הוא בחיים לא יוכל להצדיק את האמירה הזאת,
אלא אם הוא טוען שבֵתוֹר אַדם - הוא מעל אחרים. שהוא יצור שונה מהם, ולכן הערכים שלו,
על אף שהם סובייקטיביים באותה מידה, איכשהו נַעַלִים יותר על ערכים של אחרים.
מכּיוון שהמקור לערכים הוא האדם עצמו, לטעון שהערכים
שלך נַעַלִים על של אחרים, זה לטעון שאתה מעל אחרים. אין הבדל בין להגיד שהערך שלך
הוא ערך עליון על של אנשים אחרים, לבין להגיד שהגזע שלך הוא גזע עליון על שלהם.
הסיבה היחידה שאנשים נורמטיביים יגידו שטות כזאת,
היא כי הם לא יודעים להבדיל בין אתיקה לערכים, וזה גורם להם להחיל את האובייקטיביות
של האתיקה על ערכים, מחשש שאם אין שום דבר אובייקטיבי, אז "כל אחד יעשה מה שבא
לו".
אבל זה לא "הכל או כלום"... ערכים הם
סובייקטיבים, אתיקה היא אובייקטיבית.
ואם אתם לא יודעים להבדיל בניהם, זה גרוע בֵאותה
מידה כמו לא להאמין באתיקה בכלל.
הנאצים והקומוניסטים התייחסו לערכים הסובייקטיביים
שלהם, כנַעַלִים יותר משל אחרים. לא משנה כמה חזק הם הֵאֵמינו בהם וכמה הם היו מוכנים
להקריב בשבילם, התוצאות היו הזוועות והפשעים הגדולים ביותר שראתה האנושות. מאז ועד
היום אנשים נופלים לאותה טעות, הם חושבים ש-אם הם רק יִכפו את הערכים הסובייקטיבים
שלהם מספיק חזק, ויִשטפו לאנשים את המוח מספיק חזק, אז זה יעבוד. אבל ערכים סובייקטיבים
בחיים לא יוכלו לשמש כאתיקה, ומי שמתייחס אליהם ככה, לא יותר טוב ממי שמאמין בתורת
הגזע.
לסיכום,
בסרטון הזה למדנו מה הם ערכים ומה היא אתיקה.
ראינו שערכים הם סובייקטיבים ולא ניתנים להוכחה,
לעומת האתיקה.
כאשר האתיקה זה השם שניתַן לחוקים שנועדו לפתור
סכסוכים בין אנשים רציונליים על ידי הסכמה.
האנשים האתים הם אלו שמנסים לפתור סכסוכים באמצעות
האתיקה, ועליהם מוטֵלת החובה לגלות את אותה אתיקה, ואת זה הם יכולים לעשות רק באמצעות
דיון פרודקטיבי.
מה שאנחנו עוד צריכים להסביר, זה מה בדיוק נדרש
ממי שנכנַס לדיון?
יעני, ממש ספציפית, איזה נורמות והנחות נדרשות,
בשביל שהדיון יהיה פרודקטיבי ולא יגיע למבוֹי סתום?
ואחרי כל זה, מה היא האתיקה? מה הם אותם חוקים?
ואיך מגיעים אליהם בפועל?
על השאלות האלה נענה בַסרטון הבא.
נספח בונוס - ירד בעריכה:
כדי להפוך את
כל מה שראינו לקצת יותר אינטואיטיבי וקונקרטי, אני אקח דוגמה היפותטית של כפייה
סוציאליסטית ואראה מה הבעיה בהנחות מאחוריה. אבל זה נכון גם לכפייה דתית ולכל סוג
של כפיית ערכים.
קחו סיטואציה שסוציאליסט
אחד, ששמו סוציאליטוֹ בַּנדיטוֹ, נכנס לסכסוך עם אדם נורמלי על שימוש באיזשהו עץ. סוציאליטוֹ
בַּנדיטוֹ אומר "אני צריך לקחת את הפירות האלה בשביל להאכיל את ההומלסים",
הנורמלי עונה "אה סבבה, אני מוכן לתת 3% מהפירות
בשביל זה... אבל זה העץ שלי! אני שתלתי אותו וטיפחתי אותו כל השנים האלה, ואני
רוצה למכור את רוב הפירות כדי לקנות בית גדול יותר".
ואז סוציאליטוֹ בַּנדיטוֹ חוטף אותו, שם אותו בכלוב למשך 5 שנים, לוקח את הפירות, לוקח
לעצמו 20%, ו30% נותן להומלסים, ו- 50% מהם הורס בדרך.
קלאסי מדינת הרווחה... אבל, מה ההצדקה המוסרית שלו לזה?
הוא אומר "עזרה לעניים יותר חשובה מהגודל של הבית שלו".
זאת טענה שלא ניתן להוכיח בשום צורה. מדובר בהשוואת ערכים סובייקטיבים. לא רק שלא
ניתן להוכיח אם הטענה נכונה או לא, היא גם חסרת משמעות אובייקטיבית. גם אם היית יודע הכל על היקום,
לא היית יכול לענות על זה, כי אין שום דבר במציאות שהופך עזרה לעניים ל"יותר
חשובה" באופן אובייקטיבי, כי זאת טענה נורמטיבית שלא יכולה לנבוע משום נתון
פיזיקלי.
עכשיו, יש 2 תגובות פופולאריות של כופים לטענה הנכונה בהכרח הזאת. וכשאני אומר
כופים אני מתכוון לכל סוגי הכופים, כופי דת, כופי סוציאליזם וכו'.
1. להודות שהיא נכונה, ולהגיד שהעזרה לעניים יותר חשובה *להם*. והם פשוט פועלים
לפי הערכים *שלהם*. כלומר הם יודו שזה משפט לא אובייקטיבי וששום דבר לא יכול לשכנע
את האדם השני בזה, אבל לא אכפת להם. מבחינתם הערכים שלהם גוברים על הערכים שלו. ואם
תגיד להם שאי אפשר לעשות מה שהם רוצים ושיש אתיקה שצריך ללכת לפיה, או שזה לא
רציונלי לדרוס את הערכים שלו אם הם סובייקטיבים באותה מידה כמו שלהם, אז פשוט לא
יהיה להם אכפת. הם לא מנסים להימנע מסכסוכים או להיות רציונליים, מבחינתם הם שווים
יותר והערכים שלהם גוברים על שלו.
2. הם יכולים להתכחש לטענה, ולטעון שהיא אובייקטיבית. והם יודעים את זה מכיוון שה"מצפון"
שלהם אומר להם. והם מאמינים שלכל אדם בריא יש את המצפון הזה שיגיד אותו הדבר, ולכן
אותו אדם הוא או חולה בראשו, או שהוא לא מוסרי מכיוון שהוא יודע שהם צודקים ובכל
זאת עושה אחרת.
זאת תפיסה מאוד פופולארית ומאוד מטופשת.
ההבדל בין דתיים לסוציאליסטים, הוא שדתיים יגידו שה"מצפון" הזה, שנמצא
בראש שלהם, הגיע לשם על ידי אלוהים. וסוציאליסטים יגידו שה"מצפון" הזה
הגיע מאבולוציה או משהו כזה.
יש בזה כמה בעיות.
א. נניח שזה נכון... אז מה? לאדם יש הרבה קולות בראש והרבה רצונות טבעיים. למה מה
שהמצפון אומר נמצא מעל שאר הדברים? עבורו אותו אדם הצורך בבית גדול יותר ניצח את
המצפון במקרה הזה, אז אולי צריך להקשיב לקול בראש שדורש בתים יותר גדולים? גם אם שני
הקולות האלה קיימים, רק לקחתם את השאלה צעד אחד אחורה, לאיזה קול צריך להקשיב
ולמה? וזה - סובייקטיבי לחלוטין.
ב. ברור גם שזה לא נכון. לא לכולם המצפון אומר אותו הדבר. זה מאוד תלוי
בבנאדם במקום ובזמן. להתכחש לכך זה להתכחש למציאות ואי אפשר לקחת ברצינות את מי
שטוען את זה.
ג. יכול להיות שהרצון של הבנאדם הזה אפילו מסתדר עם המצפון שלכם, אבל אתם לא יודעים! יכול להיות
שהבנאדם הזה לא רוצה לתת כל כך הרבה להומלסים כי הוא מכיר אותם והם התייחסו אליו
לא יפה, או כי הוא צריך בית גדול יותר כי הוא רוצה עוד ילדים, או כי הוא מעדיף
להשקיע בבית ולתרום יותר רק אחרי שהוא ימכור ויכפיל את הכסף.
יעני בכנות, אין לכם מושג, ובחיים לא תדעו את הכוונה של הבנאדם כל עוד אתם לא
קוראים מחשבות, ולא תוכלו לדעת בלי לפגוע לו בפרטיות ובשלווה ולעשות עוד נזק בדרך.
כלומר גם אם כולם מסכימים על הערכים, עדיין יכול להיות ויכוח על האמצעים, והאדם
הפרטי יודע הרבה יותר טוב מכם על הצרכים והעובדות שסובבות את החיים שלו ולכן
התערבות בכוח בבחירות שלו יכולה לפגוע אפילו במימוש הערכים שאתם מאמינים בהם.
ומומלץ לקרוא את הפוסטים על מדינת הרווחה כדי לראות עד כמה זה נכון ובלתי ניתן
להכחשה.
לחשוב שלכולם יש את אותו מצפון כמוך זה כל כך מופרך... אדם שקיבל על עצמו כערך להיות
דתי, וחושב שזה שהוא רואה בזה ערך עליון אומר שזה אובייקטיבית ככה, ולכן הוא כופה
את זה על אחרים, זה אותו הדבר בדיוק כמו לכפות על אנשים לאכול וופל לימון כי
"עמוק בפנים הם גם יודעים שזה טעים יותר".
לא, זה סובייקטיבי, ושום דבר שתגיד לא ישנה את זה.
זאת תפיסה
שאפשר לכנות גם ילדותית וגם נאצית, מכיוון שהיא מתעלמת מהמציאות ושמה אנשים
מסוימים מעל אחרים על אף השוויון הלוגי בניהם. התוצאה של תפיסה כזאת היא פשוט חברה
לא אתית, שכולם יסבלו בה. כאשר אתה משתמש בערך סובייקטיבי בתור סטנדרט אובייקטיבי,
כל האנשים שלא מחזיקים בערך זה יתנגדו לכך, בצדק! לכן חברות סוציאליסטיות הן כל כך
דיקטטוריות. בהכרח אין להם אפשרות לשכנע אנשים בערכים שלהם בדרכי שלום, כי הם
סובייקטיבים, ולכן הם חייבים לפנות לאלימות והשתקת דעות מנוגדות. וגם האנשים
שתומכים בערך זה יכולים בכל רגע לשנות את דעתם ולעשות בעיות. כדי למנוע את זה
הממשל חייב לשטוף לאנשים את המוח ולהשתמש בטקטיקות הפחדה כדי שלא יעזו להטיל ספק
ולדרוש שיכבדו את הערכים שלהם שסותרים את הערכים הסוציאליסטים, כמו ערכי משפחה, דת
וחירות.
אם אתם שואלים את עצמכם למה החברה שלנו לא מסוגלת לנהל דיון בלי לרדת לפסים אישיים
או להגיע למבוי סתום, זה כי רוב המוחלט של האנשים מסתובב בעולם וחושב שהדרך היחידה
היא כפיית ערכים סובייקטיבים.
אבל עדיין, גם הרבה אנשים מאמינים באתיקה אובייקטיבית, או יותר נכון, מבינים את
החשיבות שלה, ובפועל משתמשים בחוקים שקרובים לאתיקה הנכונה, גם אם הם לא בדיוק שם
עדיין. חופש הביטוי, הזכות לפרטיות, הזכות להליך הוגן, חזקת החפות... הם כולם
דוגמאות לחוקי אתיקה שאנשים מאמינים בהם, למרות שהרבה פעמים הם סותרים את הערכים
האישיים שלהם. בין אם הם מבינים שבלעדיהם יהיה רע יותר לחיות פה, או שהם מבינים
שהם חוקים חשובים בפני עצמם, נראה שהאינטואיציות הבסיסיות קיימות, ורק צריך אתיקה
אובייקטיבית ומבוססת, שתבוא ותעשה לאנשים סדר בראש, וכך הרצון הטוב שנמצא אצל הרבה
אנשים, יוכל להיות מנוצל בצורה מועילה, במקום במאבקים נגד אנשים טובים אחרים על
כפיית ערכים סובייקטיבים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה